למה ללמוד כינור?
מאת הדס פבריקנט
למה ללמוד כינור? הדרך שבה הקושי הופך לחופש
יש רגע שבו כינור מפסיק להיות כלי שלומדים והופך לכלי שפשוט מנגנים בו. בהתחלה זה אולי לא נראה כך. הקשת לא תמיד עושה בדיוק מה שרוצים, האצבעות עוד מחפשות את הצלילים, וצריך לחשוב על הרבה דברים בבת אחת, אבל מאחורי כל אחד מהדברים האלה מסתתר משהו הרבה יותר גדול: היכולת להגיע למצב שבו הכינור פשוט נמצא בידיים שלך ואתה יכול לנגן עליו את המוזיקה שאתה אוהב. וזו בדיוק הסיבה שכדאי ללמוד כינור.
(יום כלי הקשת האזורי בקונסרבטוריון נינא)
קודם רואים את החלום, אחר כך בונים את הדרך אליו
כשמתחילים ללמוד נהיגה, לא לומדים כי רוצים לדעת להפעיל דוושות. לומדים כי רוצים לנהוג. כך גם בכינור. אנחנו לא לומדים להחזיק קשת כדי לדעת להחזיק קשת. אנחנו לומדים אותה כדי שבעתיד נוכל להפיק צליל יפה, לנגן יצירה שלמה, להצטרף להרכב, להופיע ובעיקר - לפתוח לעצמנו עולם מוזיקלי שלם. לכן חשוב שתלמיד יוכל כבר בתחילת הדרך לדמיין את עצמו שם. לשמוע נגנים טובים, להכיר יצירות, לראות מה אפשר לעשות עם הכלי, לקבל הצצה לעולם שאליו הוא הולך להגיע. כי כשאנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, גם הדרך לשם מקבלת משמעות.
למה לא הכול קורה מיד?
כינור הוא כלי נפלא, אבל הוא דורש זמן. צריך לבנות בהדרגה את השליטה בידיים, את השמיעה, את הקואורדינציה ואת הביטחון. חלק מהדברים מרגישים בהתחלה קצת קשים או לא טבעיים. וזה בסדר, לא צריך לדעת הכול מיד.
צריך רק לדעת שכל מי שמנגן היום בחופשיות התחיל בדיוק מהמקום הזה - מהמקום שבו עוד היה צריך לחשוב על כל פרט. היופי הוא שהדברים משתנים. יום אחד הצליל הראשון מתחיל להישמע כמו שרצית, אחר כך מצליחים לנגן משפט שלם, אחר כך יצירה, ופתאום מגלים שהידיים כבר יודעות דברים שפעם דרשו מהן המון מחשבה.
(תזמורת השרון בקונצרט בהיכל אמנויות הבמה)
ואז משהו נפתח
יש שלב בלימודי כינור שבו הטכניקה מתחילה להפוך לחופש. אתה כבר לא חושב כל הזמן איפה לשים את האצבע. אתה יכול לחשוב על המוזיקה. אתה לא רק מפיק צלילים - אתה יכול לבחור איך הם יישמעו. אתה יכול לנגן חזק או בשקט, בעדינות או בעוצמה, להתרגש מיצירה ולגרום למישהו אחר להתרגש ממנה. זה הרגע שבו מבינים בשביל מה עשינו את כל העבודה. לא כדי להיות טובים בתרגילים, כדי להיות חופשיים במוזיקה.
ולכן כדאי להתחיל
אולי הילד שלכם כבר מבקש כינור. אולי הוא רק מסתכל על נגנים ומסתקרן. אולי אתם בעצמכם תמיד רציתם ללמוד ולא יצא לכם. בכל אחד מהמקרים האלה, אין צורך לדעת מראש אם תהיו "טובים בכינור". אין צורך לדעת אם בעתיד תופיעו מול קהל או תנגנו בהרכב, צריך רק להתחיל. את השאר בונים בהדרגה.
אנחנו מלמדים את הדרך צעד אחר צעד, תוך שמירה על הקשר בין מה שעושים היום לבין מה שאפשר יהיה לעשות מחר. כאשר תלמיד מבין למה הוא לומד כל דבר וכאשר הוא מתחיל לחוות את ההתקדמות שלו בעצמו, המוטיבציה כבר אינה משהו שצריך להכריח אותו לייצר. היא מגיעה מתוך הרצון להגיע לשלב הבא.
(תזמורת הקשתנים הצעירים, קונצרט סוף שנה)
ומה מחכה בצד השני?
מוזיקה שאפשר לנגן בעצמך. יצירות שפעם רק הקשבת להן והיום הן בידיים שלך. יכולת לקחת כינור וליצור ממנו משהו שהוא רק שלך.
ואולי, יותר מהכול - התחושה המיוחדת הזאת של "פעם לא ידעתי לעשות את זה. עכשיו אני יודע." זה מסע שדורש סבלנות. אבל התמורה גדולה.
אם תמיד הסתקרנתם מהכינור, אולי הגיע הזמן פשוט להתחיל. השיעור הראשון הוא לא התחייבות לדעת לאן תגיעו. הוא פשוט הצעד הראשון בדרך לשם.
תגובות